BUFFALO ’66

ב־1998 וינסנט גאלו כתב, ביים וכיכב ב־Buffalo ’66, אחד הסרטים האמריקאיים העצמאיים המזוהים ביותר עם סוף הניינטיז.

גאלו מגלם את בילי בראון, אסיר משוחרר שחוזר לעיר הולדתו באפלו וחוטף רקדנית צעירה, ליילה - כריסטינה ריצ'י באחד מתפקידיה הגדולים - כדי שתעמיד פנים שהיא אשתו מול הוריו. מה שמתחיל כקומדיה שחורה כמעט אכזרית הופך בהדרגה לסיפור אהבה מוזר, עצוב ואינטימי על בושה, בדידות והצורך שמישהו יראה אותך כפי שאתה רוצה להיראות.

אבל העלילה היא רק חצי מהסיבה שהסרט הפך לקאלט. Buffalo ’66 בנוי כמו אלבום תמונות דהוי מהפרברים האמריקאיים: צבעים חומים וכחולים, דיינרים ריקים, באולינג, חדרי מוטל ומשפחה שנראית כאילו שכחה איך מדברים. גאלו משלב מלודרמה, הומור יבש, אובססיה עצמית ורומנטיקה כמעט תמימה, ובונה קולנוע שיש לו שפה ויזואלית ומוזיקלית מובהקת לחלוטין.

הפסקול נע בין מוזיקה מקורית של גאלו ל־Yes ו־King Crimson, וסצנת הבאולינג של ריצ'י הפכה עם השנים לאחת התמונות המזוהות ביותר עם הקולנוע האינדי של התקופה. סרט קטן, מאוד אישי, ובמפתיע גם מאוד רומנטי.